ליאב גבעון

​

"...בשבילי אתה כוכב, כמו אלה שבשמיים. כוכבים מקרינים אור וחום, כמו שאתה קורן. הם מושכים כל מה שנמצא בקרבתם, כמו שכולנו נמשכנו אליך - לחברה שלך, לאור, לצחוק, לחיבוק. בשבילי היית כוכב הצפון: המקום הבטוח שניתן לנווט לפיו. יציב ואיתן, מאיר תמיד.
אם היה מישהו אחד שכולו אור וטוב בעולם הזה, זה מוכרח היה להיות אתה.

​

...היית כוכב בוהק, חם וגדול. אבל זו הבעיה עם כוכבים. ככל שהכוכב גדול יותר, הוא בוער חזק יותר ומפיץ יותר אור וחום לסביבתו.

ועם זאת - חייו קצרים יותר. וכך גם אתה. החיים בערו בך תמיד יותר מבכולם. כל רגע הוא הרפתקה, כל צחוק - מתפקע ומתגלגל ובלתי ניתן לעצירה. לא חיית כל יום כאילו הוא יומך האחרון, כמאמר הקלישאה. חיית פשוט, כמו שכולנו אמורים לחיות - בלהט. כמו כוכב.

​

וככל שהכוכב בהיר וגדול יותר, כך זורע מותו יותר הרס והלם בסביבתו. כוכבים קטנים מתים באנחה רפה, מתאיידים ומתפזרים לחלל. כוכבים גדולים מתים בסופרנובה - פיצוץ מרעיד עולמות, המותיר אחריו קרע במרקם היקום, החור השחור.

וכך גם אני, כמו כולנו, מוכה הלם מהספורנובה שלך. את החור השחור השארת בלב כולנו, היכן שבעצם חיית תמיד. 

​

                                          עוד ניפגש במסעדה שבקצה היקום "

                                                                                            יהונתן גבעון, מפגש שלוש שנים לזכרו של ליאב